רעיונותביהרותובאורים להרבה

Transcript

1 ן " "6 *. :כ-:; ש 2.אי רעיונותביהרותובאורים להרבה פרשיות התורה ט חהנתקוחולנטלאהנטרנט 0 וס. 8 ח 00 נ"עפן 66 א."ה"י תששה'א חבר מאת ע"יהוים שמ 1 אל -מנחם הל 1 י פיין

2 אסורהמבת בוי ידוע אזהרה לבליהין שוםאישלהדפים ספר זה בלי רשות המחבר. טתנו. 1 ג : 0 טתן" 8 ~טלשוו,ל,1932 יחס,-:וסס 0 החגתק והוכגשלאיגטרגט 8,0,0 ח 600 יעםן 66 ח."האי ע"י חיים תשש"א השרריסה להמחבר: 8 אוץ.ע [ 8 טע א ז* 418 ח 0 ם.51 ת* 61 טא וע,21"081

3 [אטא"( 5 אסאא( 71 8 תגזאמצצס( עאג צ 18 געט 3 א 1 8 זאחטסאז מאז ע 0 8 ח 10 זסתע יאגצ 0 ז אגתסז ן[ 0 א 8 אט[ 0 ץ 11 י'?...,441 (נ חועתעוחולנשל 4 הנשרנש ם(ס. 4 ח 00 לעל 6 ו 66 ה."שאי *"יהיים תשס"א - 8? - מא 1 ע.54 [מט 54 ג גא א 4 ס 84 ם 38,ז 801 ז 8 ם ע 0 י

4 מקטר ומוגש לרעית' הרבנית מרת ח 'י שרה בתר' שלמה יעקב ה כ הן ו"ל. ובתנו היתידה מרת צ ב'ה תח". האתעוהוכנט לאיוטרנט םי 00~8.0 שעעםושםה."ש"י ע"יחיים תשט"א

5 אלהסדרא המון מכתבי תהלה שקבלתי מרבנים גדולים ומפורממים, מבע"ב חשובים, וממשכילים נבונים, בצאת ספרי "זכרון שמואל" חלק א' מדפום, עודדו את רוחי ואמצו את נפשי, להוציא לאור חלק שני "זכרון שמואל" מכתבי ידי. וכמעשהו בראשוןכןבשני. מאמרים להרבה פרשיות התורה, ולקרב תנאי החיים להם, והיינו שהד קולות החיים בהתקופות השונותמימיחיינו, יש להם מקום בתורה ובדברי חז"ל. ושעלכן התורההיאנצחית, והיא נקראת תורתחיים, שהתורה והחיים הם אחד. ומי שהוא נגד התורה הוא ג"כ נגד החיים )עין ב"זכרון שמואל" חלק א' פרשה בא, ובהקדמה למר געלמאןנ"י(. ולפנים בישראל בעת שהאמונה גברה בארץ, הכל האמינו בקדושת התורה שהיא בת השמים, וכל אחד מישראל היה מוכן ומזומן למסור נפשו אףעל מנהג. הנה התוצאותהיה שעסקן אך בהלכה, ולאור ההלכה מרבותינו הראשונים הלכו. אבל נשתנו העתים ונתחלפו הזמנים. אמונה נכרתה, נתקררו הלבבות, נתמשמשו הצורות, הגבה השפילו, והשפל הגביהו. מהפכה גדולה באה ועקרה הכל משרשה העמוק. הנה עתה ההכרח לעםזק אף באגדה, להראותגלוי לדורהצעיר, ולכל אלה שברחו מן מערכות התורה, את מעותם שטועים בכונת התורה, ומגלים בה פנים שלא כהלכה, ודוקאעלידי שמירת התורה חאדם זוכה אףלחיי עולם הזה, לחיי אושר והצלחה, שזהו כל מגמתם וממרתם להתענג בחיים. ואני תפלה שדברי יקבלו. בעיני מורינו ומאורינו, ויפיקו רצון בעיני היראים שלומי אמוני ישראל, והיה זהשכרי. המחבר.

6 ע ן, ן ן מכתבי תהלה. מתוקיםלעיני איש הרוח ומלבבות. ונפש הישראלי, הנאמן ומסורלעמוואמונתו, וכלקדשי אומתנו, הןדבריחןאמרי שפרנאמרים בעוז ובמרץ, ונכתבים בכלמילי דמימב, בספרו "זכרון שמואל" עלידי גבר חכם בעוז ורב פעלים, הרב וכו' מו"השמיאל טנהמהלי' פילנ"י, אחד מרבני עירנו, ומלפגים אבןיקר מתנומםבעיר מאסקווא עם עטרת הרבנות בראשו. הןד' אלקים נתן לו לשון למודים והשלה רוח ממרים, ודבר דבר בעתו, תפוהי זהב במשכיות כמף, ורוח חןעל יטפתיו, לכל שדרותבני עמנו המחבבים ישראל, ותורתו וסגולותיו, ותכונותיו הלאומיות. ובאמת זכה הרכ הג' נ"י תעלומות,יאיר הנ"לידידנפשי, שהכל מחבבים את דבריו,יעןכי מאור שבתורתויגיה חושךמני נתיב בתורתנו, אמונתנו, בהתפתחות נפש ישראל, ובהליכותהיסתוריה שלנומימי קדםביןעבי שחק של זרמים אבני-אש ואבני ברד, בימי הביניםעדימינו אלו. אשרי לו שזכה לזה שכמה ספמלים נומפועלידו בין מכבדיומוקירי תורתנוויזכהעוד להגדיל תורה ולהאדריה. יום ג' פרשה משפמים תרצ"ב, לפ"ק. נאום כ,שהיהודא פישעך רב בעיר דעמרטימ. יתנשא כארי 1 כלביא, יריר נפשי ולבבי, רב חביבי, כב 1 ר הרב הנ' המהולל בתשבח 1 ת, זך הרעי 1 ן 1 טטיב הגי 1 ן, חכם 1 ס 1 פר, אשכ 1 ל הכ 1 פר, נ 1 תן אמרי שפר, ח 1 בר חב 1 ר.ם מח 1 כמים, גן בשמים כש"ת מ 1 ה"ר שמ 1 אל מנחם הל 1 י פיין שליט"א אקדמהפניו בתודה עב:ר מנחתו הנכבדה אשר כבדני, הוא ספרו הנכבד "זכרון שמואל" :רבת שבעה להנפשיעונג בקראי דרושיו הנכבדים, יקרים ונחמדים, הכתובים בהש:ל ודעת ובמימב הגיון והמליצה, תוכם רצוף נאומים נעימים, ובאורים מאירים, ברעיונות והגיונות, נעלותונשגבות, בנועם הדרוש משוךבות. ויהי נועם ה' עליו לבצע מעשהוולהפיץמעיינותיו חוצה, כאות נפשו הנבחרה ונפשידידו המצפה להרמת קרנו. יוסףהאומים, רב בדעטר"'ט

7 מ כ תבי ת ה ך ה הרני מומר בזה בקצורנמרין את תמצית המכתבים והתעודות שקביתי מאת הרבה רבנים, מוו'ים-עברים, ובעי בתים חשובים המהךלים ומשבחים אתטיכו ומב;ו של םפרי הראשון "זמרךן שמואך" 0 הרבר' אכרהםיצחק שוכטטאוויץנ"י, ברטנקס : ספרו מלא 9 נינים יקרים וגם הישנים מקבלים 9 נים חדשות ט ר' אברהם שטרפנ"י, דעמרטיט : ואם כי אך מעט קראתי בו בספרו, וזה רק בבחינת סקירה שטחית ובלי עיון רב, כבר נהניתי בדבריו הנעימים ונגררתי להפוך בהם. ט ט הרב ר' אהרןדים הלוי נ"י, ניו-יטרק : ועתה באתי להגיד "טרווטובו של ספרוהיקר )אם כיאינוצריך להסכטתי רק אני כותבדעתי בזה( כ' הוטבלי מאודדבריוהנעימים וסגנוןהענין, וראוי להפיצו בישראל. 0 ט 0 ט פרופימור ר' אליהו זאלודקטיוסקי נ"י, דעטרטיט: )באחד מגליוני מטרגען זשורנאל( די מאמרים אינ'ם חיבור פון הרבפין א' נ' "זכרון שמואל" מטכען א געווטלדיגען איינדרוק אויף יעדען יודע ספר, און ס'איז כדאי אז דער ברייטער עולם זטל זיך מיט'ן דאזיגען ספר בטקענען. 0 0 הרב ר' אשר ליפמטן זרחי נ"י, לואיסוויל, קענטטקי : בכלל ספרו הוא דבר השוה לכל, מפאת סגנונו ונועם שפתו, וממשיכין את לב הקורא לתת מקוםלדבריו.

8 י ך,,ןןן ן ן,, ן, ן,ן ן, ן מנתב' תהלה ר' אברהםיעקבעפעלנ"י, מורהבדעמרטימ : 0 0 מאמרים אחרים והתעננתי מאור, במאמרים האלה אתה סביע קראתי להוציא רעיונות טובים בשפה צחה ברורה וקלה, חן חןלך. ואםתוסימ ספרים עור, אל תמנע את השב ממני, אני אקבלםבעונג ר' גרשןווינערנ"י, בשיקאגא: והנני להביעלו בזה רנשי תורתי, כי רב עונג ונחת שבעתי בקראיאותו. 0 0 הרב ר' זכריה זאקםנ"י, קליוולאנד : באתי להוריעוכי עיינתי בספרו באיזו מקומות ומצאתי רבריו נחמרים ן ', ' ון ויקרים אהובים וברורים. 0 ס ס ס 0 0 הרב ר' יהושע משה מערעמינמקי נ"י, מטנמ ווערנטז, ניו-יטרק : ברוב תורה קבלנו את ספרו היקר והיסה נם כתוכנו נם בלבושו, ואוכל השתמיטני בו 5 עמים, והרי לכך נוצר והרי זוה' שמחתו להוריעו שכבר ותקותו של כל מחבר. 0 ס,ן ן ן ר' יהודאמגידסטזנ"י, מורה בבר"נקם : לפעמים אנ' רורש לפנ' הקהל, והמפר הזה "זכרון שמואל" הואלילעינים בכמה מקומות ן ן ן ן,ן,ן ס הרכ ר' יוסף בן ציון ראבינטווי'ן נ"י, דעמרטיט : ומריעיוני בו מעס, מצאתי במקומות מפוזרות, רברים יקרים ומרנליות ס טובות, הנאמרים ביראת ' 2 מים בבאור' מאמרי חז"ל המושכים את לב הקורא. ר' יעקבלעווין 'טו"בנ"י, דעמרטיט : ס התענגת' מאור מרעיונותיו הנשנבים וממאמריו הנאמרים בטוב סעם ~רעת. ]

9 0 0 מכתבי תהלה ר' יעקב נידטרףנ"י, דעטרטיט : אני באתי להוריעכם, חז איךבין ס 91 רייזט, אזבייהיינטינעצייטעןאין חמעריקעז"לזיךנ"ך נעפינען חזח תלמיר חכםז"ל קענען אויסרריקען חזעלכע טיעפע געראנקעןוי אין רעם ספר נעפינט זיך. 0 0 הרבר' מנחםמענדילזאגערנ"י, דעטרטיפ : ספרו הנחמד "זכרון שמואל" קבלתי באהבה רבה, מצאתי בו את שאהבה נפשי. אמרי חן, ושכל טוב, והוא מלא 9 נינים יקרים. ציצים 91 רחים, ררושים נפלאים מ 9 ז, ומתוק מרבש. 0 דיב. מטנישעווימין קץ., סינמינעטטי : קראנו בספרו איזו רפים ומצאנו את רבריו ראוים להאמר, וכל מן דין יהבו לנא הרב ר' מרדכי יטהליןנ"י, פילאדעלפיה : והנה אחרי אשרעיינתי בו מצאתיכי הפליא עצה הנריל תושיה, ספרו מכיל תוכן עשיר של מחשבות והניונות, ומצטיין בלשונו היפה ובסננונו 0 הזר והמזוקק שבעתים בסננון יפה ונעים רורש כמין חומרענינים רבים ונשגבים, רעיונות נחמרים מלאי תוכן המושך את הלב ומעמיק את המחשבה, ובספרו זה ימצא כל איש לטעמו ולרוחו. מאמרי חכמה, יראת שמים, מרות, מוסר חזוק אמונה, וכל הנונע לחיי עמנו הרתיים והלאומיים. שיקאגט : הרבר' משה זאב כהןנ"י, 0 הנה שמעתי שמעו הטוב עור בהיותנו יחר רבנים במרינת ליטא וכבורו היה מפורסם שם לאחר מן הרבנים החשובים והנרולים בתורה, אבל בקבלי את ספרו היקר "זכרון שמואל" וקראתי ושניתי ושלשתי, נוכחתי כי מלבר נורל חכמתו בתורה בפלפול ובסברא ישרה כאחר הנרולים, עור פומו ממלל רברבן 9 ה מ 9 יק מרנליות בררושים נעימים וישרים מושכים את הלבעלירי רעיונותיהם "מקוריים וסננונם היפהוהזר. לכן אמינא לפעלא טבא זהיישר כחו, ולר בכחר זה, כי מובטחני שספריויהיו אוצר נרול בספרות הררוש.

10 ן טכ תבי ת הל ה 0 0 ר' משה לחוברנ"י, מורה בדעטרטיט : אטנם התענגת' מאוד על החידושים במחקר אלה ובענינים פלוסופ*ים שכבודו מכניס לתוךענין השבוע, ועל הסגנון ה'"וטף של השפה העברית במאמריו. חן חן לך. 0 ט מר פר'ןוויערניק, עורך ה"מטרגען זשורנאל",ניו-יטרק : הרב ר' שמואל מנחם הלוי מין, פון דיטראיט, מישיגען, ערשיינט אין זין ספר "זכרון שמואל",א בוךפוןרעיונות 'און באוריםניךדי פרש'ות פון דער תורה, וים הטלט נץהענט פון הונדערט ז'יטען )סט. לואיס, תרצ"א(, אלס חקרן פון אלטען דור, וועלכער געברויכט מ'ט ח היבשען גראד געש'קטל'כקייט די טעה 4 ליג'שע מעטהץדען פון ערקלעהרען פריבלעמען פון לעבען דורך צופטסונגצו פסוק'ם און טאמרי חז"ל. בי' בראשיתגיט ער א רבני':-פילאזץפישע אניטויאונג 'איבער בריאת העולם. ווען יצחק ארגומענטירט וועגען זין ארויסשיקונג פון פלשתים, ווערט באנוצט פונ'ם מחבר צו בעריהרען די אימיגריישין- די געלעגענהייט בתורה וברא את העולם" מיינט, פראגע. רער מאמר "הקב"ה הסתנל חז ער ערה"ט ניטגעווילטויזעןקין ווידערשפרוך מיט נטטור-גע- זעץ. וועלט-פריבלעמען וי חג'טטצ'ע און עקינימי':ע אינטערעסען ווערען גוט צוגעפטסט צו מאמרים; 'אין וישלח ווערט רי פראגע פון אידייטע צופאסונג אליין, צו גוטע און צו שלעכטע צייטען, בעריהרט אויף ט פערנינפטיגען אופן. טזט מיינונגוי עם ווערט אויסגערריקט אין פרשת פינחס, אז אין טמעריקע, וואו אידען זינען גלייך מיט אלעמען, דארפען מיר ניט היבע; קין טנהיג גשמי, און דער מנהיג רוחני איז דער איינצ'גער, וו"ם אונז פעהלט, ווייזט א מעהר פראקטישען באגריףפון אונזערעהיגע כחגעגענטבי פיעל פון אונזערע אויפגעקלעהרטע פריבלעמעןוי מען גר'נדל'ך און ווץרט-פיהרער. די רברי מוסר אין רעם ספרזיינעןיפט איבערצייגענד, און העלפען בעשטעטיגען מין טנזיכט, אז עם איז ט טעות ניט אריינצורעכענען ספרים פון דיזען סץרט אין דעם סך הכל פון ר' וויכטיגסטע פר"דוקטען פון אידישען גייסט אין אמעריקא. 0 0 ט 0 הנואם הלאומי והמפורסםרעוו. צבי הירש מאסליאנסקי נ"י, ברוקלין : עלעלתי ודפדמתי את ספרו ואמצא בו הרבה דברים של טעם, כתובים בסגנון יפה ונעים.

11 8 מכתבי תהלח ס ס ס ס ס ס ס ס ר' צבי הירשספירשפיין נ"י, דעטרטיפ : כבר כברני במפרו היקר, ועיני נארו, כי בו סצאתי את שאהבה נפשי. ס שני עולמ 1 ת התה 11 ת 1 1 יהי 1 לאחרים. התורה סלתה 1 כבשה נתיב בחיים המוררנים והרמוניה שלמח שלטת, התורה לא תצרור ארחות חיים, והחיים בלתי מתנגשים ומתנגרים לתורתנו, כי עיו חיים היא למחזיקים בה, ועמה מקור חיים ובה נראה אור. כן שפתו היא צחה ומש 1 טפת ממללת רברבן ושכלה אין בה. וכל המפר כ 1 לו אומר כבור ה 1 ר והרר למחוללו. הרעיונות מקוריים משבצים במשכיות כסף באבני נזר ש 5 ספרותינו ואגרתנו, והחיים עם כל הרפתקותיהם, מעלותיהם, מחסוריהם, וכל אביזירייהו מתראים לפנינו כבאס 9 קלריא המאירה על יר' רברי חכמנו מורנו אשר הנחילו לנו בממורה. ס החזןר' ראובןבטיטרסקינ"ידעטרטימ: ספרו הנחמר "זנרון שמואל" מלא רעיונות עמ 1 קות לפי רוח הזמןש"נו חיים בו. ס ס ר' ש. א. ברוידענ"י, שיקאגא : אך ברגעי המנוחה המעטים שנופלים לפעמים בחלקי העיפותי את עיני ס על איזה מחלקי הספר ומאמריו, וכבר נוכחתי שהרבה מרגליות יקרות המרהיבות את הלב ומרוממות את הנפש יצאו מתחתעטו. ס הרבר' שלמה אהרן קזרנאוומקי נ"י, ברוקלין : מפרו ה 1 א רםונישא בחירושי תורה אמתיים, ואל יתרשל כת"ר בה 1 צאות גם את סמריו הנמצאים כעת בעלמא ראתכסיה ובפרט בשנה זו, כי אז יקויים "באורך נראה אור" בגימטריא תרצ"ב. ס ס הרב ר' שמריהוליבהורוויץנ"י, ברוקלין : ראיתי בספרו מעט, והמעט שראיתי עשה על' רויטם עמוק ונעים, בוראי יגילו בו הררשנים וישמחו בו המטיפים.

12 י,ן,ן, טהלוקת וטעלה השלום. : בראשית נוץ : האדם הטקחה דור הטכול וז' עטטין. לך לך : טפתח וזכוה קיוטו בחיים. מסירות נמש בעת הרעה ובעת הטונה. : מעשה הטונ, ומיעום תענוגי עולם חי שרה הזה. ויצא : טושי הבריאח? איטתי האדם מקץ : נחלומו וי יח נטעלהו. יתרו א. יתרו ב. והשקפתו ניכר גלגל חחוזר נהיסטוריא. : שכר ועונש ויציאה מצרים. : : יציאה טצרים ועשרת הדברות. משפמים: האדם נחיצות התיטדות ועדי חעיר בהעירות הטרונות נאוכלוסי ישראל כ"י. תצוה : ההורה וצרכי החיים, המוקדם והמאוחר. טעלות הצדקה נפרט ובכלל. ועשא : כי ו כן,,ע י~יה 4 8 יתרון העבודה נאושר היחיד והגלל. צו : המזנח וגירושין. שמיני : כשרות ועילוי ה:שטה. : תזריע נריתו של אנרהם אנינו, ונצחיוה חפרם. החורח והשחתת העולם. : מוטר כ[צדרע אחרי הצדיק - וחורנן המקדש. : חעדר הענינים קדושים : "קדוקה 51 רישוה" מגורטים העקרים לק'ום העם 'שראל'. אסור : לבסם ולהיטיב טצכם התיטרי קל הרננים. בהר : צדקה הציל ממוה להעני והעשיר. נ,צא : שביל הזהב - והנטיה לקצווה. שלח : תנועת "ישראל הצעיר" באמריקח. י, בקכן. ההבוללות הצעירים סכנה להכלל. פנחס : לשאלת חרננים והרננות נשטריקה. סמווע : רומי וירושלים. ת"לין של יד ושל ראש. מסעי : מסע העם ומטע חארוה ידיעת :או~חנן : התורה, ושינון התורה. ווהר. מטוביח -- וטקבלי חובחח. ראה: עם"י השקמת התורה. ~:ופנמים : צדקח קדושת ההיים ונצחון המלחמה. נצבים : המצוח והענירח, השמחה והחרטן וו,,. חשפעת החינוך ב;בר ונחוח..יר האזינו : גרעון בקורת בטדם גטר הפעולה. ברכה : חסתכלות במעלות וחסרונות בעצטו ואחריס.

13 זכרון שמואי

14 פרשה בראשית. במרריט רבה בראשית פר.טה ח'. בשעה שהיה משה כותב את היה כותב מע.טה כל 'ום ו'ום, כיון שהגיע לפסוק הזהה* י:נאמר ויאטר אלקיב נעיטה ארם בצלמנו כרמותנו, אמר רבון העולם מה אתח נוהן פתחון 9 ה למינין, א"ל כתוב והרוצה לטעות יטעה. א"ל הקב"ה משה הארם הזה.סבראתי לא גרולים וקט:ים אני מעמיר ממנו, שאם יבוא הגרול ליטול ריסות מהקטן ממנו, והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני והם אומרים לו למור מבוראך 'סהוא ברא את העליו:'ם והההתוניםוכיון שבא לבראות את הארם נמלך במלאכי השרת. בילקוט הויטע חב,ר עצבים אפרים הנח לו. רב' אומר גדול השלום שאפילו עובריםאלילים ושלום ביניהם כביכול א'נויכול לשלוט בהם. יסנאמר חבור עצבים אפרים הנח '1, אבל משנחלקו מהו אומר חלק לבם עתה יאשמו הא גרול היטלום ושנואה המחלוקת. מחיוקת. הי, כמה היא קשה המחלוקת, וכמה שואה ומשואה היא מביאה. כמה עיירות נהרסו מפני המחלוקת, וכמה דמי נקיים נגרו לאר'ן ממכתה. ומחלוקת היא כחיה מורפת, הגוזרת על ימין ושמאלואיןמציל. ומובא במדרש בא וראה כמה קשה מחלוקת שב"ד של מעלהאיןמענישיםעדכ',ובי"ד של ממה עדי"ג, ובמחלוקת של קרח נבלעו גם תינוקות. ולמה לא נאמרכימובכשני, אמרר' חנינא שבו נברא המחלוקוק שנאמרויהי מבדילביןמיםלמים. אמרר' מביומי אם מחלוקת שהיא לתיקונו שלעולם ולישובואין בה "מוב", מחלוקת שחיא לערבובועל אחת כמה וכמה )מד"ר בראשית(.

15 18 הרב שמואל סנחם הלוי פין ומספרים שפעם אחת אמר הגאוןר' חיים מווטלטזין לבע, בא וטראך כמה הוא קשח מחלוקת, שמעשה היח בווילנא ששניבעלי בתים היתהביניהם מחלוקת ושחפ אחד את בנו והשליך אותו בתוך המערה של אישריבובכדי להתגולל ולהתנפלעליו. ורובא דרובא סבת המחלוקת בעניני ציבורייםיען שהגדולים אינם מתחשבים ואינם מתישבים עם הקמנים מהם, ומבמלים כלאחר יד כל הגה היוצא מפיהם, והאי תיגרא דמיא לצינורא בידקא דמיא וכיון דרוח רוח )סנהדריןז'(. ומכש"כ שמעולם לא שמענו ולאראינו שעשירגדול אשר אסף אישעני בתוךביתו ויאכילהו וישקהו וילבישהו, שיתיעץ עמו וישאל מאתו עצות בעסקיו ובמעשיו. וגם העני בודאי לא יכעום על זה אם איע לוקח עצה ממנו, שהלא מובו ביד העשיר להחיהו. אבל מדת הקב"ה איע כן. הוא ברא את המלאכים והוא מחיה אותם, ואתח מחיה את כולם, - אומרים אנו בכל יום בתפלה. ומכל מקוםהתיעץ הקב"ה עם המלאכים בבריאת האדם, כמו להורות לנו איך להתנהג בדרךהחייםאיש אתרעהו, שהגדולימול רשות מהקמו ממנו, ולהרבות שלום בעולם ששלום הוא שמו של הקב"ה. ושלום הוא אחד מנ' עמודים שהעולם עומד עליהם, ואם הגדול יתישבויתיעץ עם הקפן ממנו, הנה זה למובת הרבה תוצאות, לאושר העולם, והצלחת כל האנושיות. ן

16 17 זכרון שמואל חלק ב. ויאטר אלקים לנח פרשה נח. ק' 1 כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ מפניהם. חמם בפ' שופטים, רק מערי העמים האלה אשר ר' אלקיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה, כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפריזי החוי והיבוםי כאשר צוך ד' אלקיך, למען אשר לא ילמרו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלקים וחטאתם לד' אלקיכם. תורתנו הקדושה, שהיא תורתחיים, שעל דגלה חרות אהבה, אחוה, שלוםוריעות, כמו ואהכתלרעךכמוך, לא תשנאאחיך בלבבך, לא תקום ולא תטור, חוקה אחת ומשפט אחד לכם לגר ולאזרח הארץ, ועוד דברי נגידים שהתורה מלאהמזן אלזן. ובאבות פרקג' הואהיח אומר חכיכ אדם שנברא בצלם, שזה קאי גם על שאר אומות העולם, דאילו ישראל הלא כתוכ להלן במשנה חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, ועוד מאמרים הרבה המלאים באגדות ומדרשים המדברים בשבח כל מין האנושי. וא"כ מדוע התאכזרח פה התורה כל כך וגזרה לא תחיה כל נשמה, הלא דבר חוא? כלאישואישמבאי עולם, יש לו זכותהקיום וזכותהחיים, ואין מי רשאילנגוע בובזכיות האלו אף במשהו )עין בספרי זכרון שמואל חלק א' בפ' שופטים(. כל אדם ואדם, מאיזו עם שהוא, מאיזו לשון שהוא, מאיזו חלק חארץ שהוא, יש לו הרשות להשתמש בכל צרכי העולם להנאתו ולטובתו, ובכל משאלות לבו, חפשי הוא לנפשו להלוך ולנסוע לארכה לרחבה, לשכון ולדור, ולשוטט בכל ארבע פנות העולם, במזרח ומעריב, צפון ודרום. ברצונו הואלרקוע שחקים ולירד תהומות, לעבור ארחותימים, ואיןמייכול לעכוב אותו ולמחותבו. אבל במה דברים אמורים שחאדם יש לו כל זכיות הללו, בזמן שחוא ישר הולך, בזמן שמעשיו רצוים המה, בזמן שפעולותיו נכבדות הנה, בזמן שחוא עוסקבישובו שלעולם, בזמן שהוא חושבבבנינו שלעולם, בזמן שגם

17 הרב שמואל מנחם הלוי פין 18 אחרים נהנים מיגיעו ומעבודתו, ובזמן שהוא נותן מובה לעולם, -אז גם הוא יכול ליהנורצ ממובו של עולם. הוא מקבל ונותן הוא נותן ומקבל, הוא משפיע ונשפע הוא נשפעומשפיע. אבל בשום אופןאין להאדם זכיות הללו, יהיהמי שיהיה, אם גדול שבגדולים, אם קמן שבקמנים, בזמן שמעשיו מקולקלים המה, בזמן שהוא רע לשמים ורע לבריות, בזמן שהוא גנב וגזלן חמסןורצחן, בזמן שהוא יושב במארב חצרים להרוג נקי, בזמן שכלמעיניו ומחשבותיו אך למלאות חוריו כסף ומעונותיו זהב. לאיש כזה במעשים כאלו אין צריך לאמר שיש לו זכיות אנושיות האלו. אבל להיפךצריכים ומוכרחים לעשוק ממנו כל חפש אישיותו ולהושיבו בכלא ושם עונו ירצה. על איש כזה אסור לרחם ולחמולעליו, אךצריכיםליסרו שבע כחטאתו. בשעה שאמר הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק, אמר ומה נפש אחת, אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו אחת עי כמהוכמה. ואם אדם חמא בהמה מה המאה, ואםגדולים חמאוקמנים מה חטאו, יצתה בת קול ואמרה אל תהיצדיק הרבה )יומא כ"ב ע"ב( )ועין בספרי זכרון שמואל חלק א' דרוש לפ' שמות( אסור לבית דין לחוםעל הורג שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלתיש בהריגתו של הורג ונמצאו מתרשלין בהריגועו, שנאמר ולא תחוסעינך ובערת דם הנקי )רמב"ם הלכותסנהדרין פרקכ' הלכה ד'(,ודבר זהלהעניש את הפושע כדי רשעתו ללקות אותו ולהמיתו כבר הוא מוסכם ומוחלט בדיני ומשפמי כל המדינות והממשלות, ואיןמי מהרהר ומפקפקן ומובן מאליו, שכמוהיחיד אשר מום בו ומשחתו בקרבו, שיצא לתרבות רעה לגזול ולרצוח נפש, הנה האיש הזהחייב מיתה ומוכרחים טנו לכערו מן העולם, ממעם ובערת הרע מקרבך, כן אם אומה שלמה שיצהה לתרבות רעה, ואנשיה הולכים עקלקלות בתוהו לא דרך, והותר אצלם ע 5 "י שימתם המומעת לגנוב, לחמוס, לגזול, לרצוח, לנאףולזנווע. עובריםעל כלנימוסי ומשפמי האנושיות בשאם נפש, כמו דור המבול בשעתם. הנה אומה כזו הייבת מיתה, וכל אנשיה אחת דתם להמית,כירגליהם שאוליתמכו, ויורדותחדרי מזתואסור לרחםעליהם ולהשאירםחייםוקיימים, כי עודיוסיפו סרה לחזור ולשנות אולתם

18 10 זכרון שמיאל חלקב. וימיוזווידיחו עוד אחרים לע,שות כמעשיהם המקוק 7 ים ושדא תכ 7 א בכוליה. והנהמצינו שעבירותבין אדם לחברו חמורוה הםיותר מעבירות שבין אדם למקום, כיעלפי רוב המשפטים שבין אדם לחברו הם מהדברים מה שהשכלמחייבעליהם לשומרםולקימם. ואם האדם השחית דרכו במצות אלה, אזעונו גדול מנשוא ואין לן כפרה ומחילה עד שירצה אתחברו. ואפילו במצות ועבירות אלו השכליות אם עבר עליהם, גם אז יש תרופה למכתו,כייבואיוםויעשה חשבון הנפשעל כלמעשין שעשה הטובים הם אם לא, הלא אז יהרהר תשובה בלבו ויתחרט על העבירות שעבר, ושכ ורפא לו, ואפי 7 ו אם היה מומר להכעים, מכל מקום לא ננעלולפניודלוזי התשוכה, ורובא דרובאיחיד שחוטא הוא אךלתיאבון וכמקרה באלו הדבר ולא בשיטה ממוימה לפרוקעול ולצאתביד רמה, למעו 7 מע 7 בד', אבל לא כן אם אומה שלמה פרקה עול בענינים שבין אדם לחברו במצות השכליות, בזהאין אנויכולים 7 אמר שבמקרה באה - במקרה חטאו ותאוותם גרם 7 הם זאה, אך יותר נח להתקבל על הלב שמאהר שרבים הם באותו עצה, ע"כ בכונה מתחילה ובישוב הדעת כשיטה מעובדה ובפרוגרמה מיהלטת ומסוימה עשו מה שעשו. ובאופן כזה לאיטולעולם מדרךזו שבדו להם. וזהו הביאור כפסוקים לעיל כי מלאה האר'ן חמם מפניהם. וכמלת "מפניהם" רמז כל כובד החטא והאשמה של הדור ההוא דור המבול, מפניהם -מפני הרבים שחממו, וכל הדור היה באותה עצה להשחית וע"כהנני משחיתם מן הארץ. והנה שבעעממין שכתוב עליהם "לא תחיה כל נשמה",היו גם כן משחתי המדות. הם שרפו בניהם ובנותיהם באש. ובילקוט שמעוני פ' ראה תתפ"ה א"ר יעקב אני ראיתי עובד כוכבים שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו, וכן מביא רש"י בפ' ראה פרשה ש 7 ישי, בשםרבי עקיבא. והנה העכו"ם הזה שכפתולאכיו עשה זאת ברישגלי בפני הכל, ולאהיהמי מוחה בו, לא מהממשלה ולא אנשיםפרטיים, מזה מוכח שכולם המכימו לתועבות כאלה.

19 חרב שמואל מנחם הלוי פין 20 ואף בכיבוד אב ואם שהיא מצוה שכלית ומבעית, מ"מ היו מזלזלים בה, והשחיתו והתעיבועלילה, ואיןצריך לומר שבשארעניני מצות ממצותבני נח עברו בשאמ נמש,באין בושה וכלימה,ובסך,ברבים, בשער ובמרומי קרת. ברחובות ההומות מאדם. וע"כ צותה התורה שאומות כאלה שהם רקבועשבגוף האנושיות, צריכים למחות את שמם מתחתשמיד',לא תחיה כל נשמה. ומשה אמת ותורתו אמת. -- ה 4

20 21 זכרון 'סמואל חלק ב. פרשה סך סך. האב מברך אשר קרשנובמצותיווצונולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ובאברהם מצינו שמל עצמו כשהי' בן תשעים ותשע שנים )סוף פרשה לךלך(. הנה בעצםענין המילה זהו ממירת נפש גדול שלההורים. והגע בעצמך, זהו ~ולל הנולד, הוא מאוד אהוב ויקרבעינימולידיו, ומ"מ ההורים בעצמם, בידיהם, ברצונם הטוב, בשמחה וששון, מומרים אותו להמוהל שיחתוך בבשרו, ויטיף ממנו דם ברית. ועושים ע"ז משתה וסעודהויו"טגדול. גם ברךהנימול, לשמונה, נשרשבו עמוק כח ממירת נפשע"י חותם אות ברית קודשהניתןבבשרו. והנהעםבני ישראל צריך להיות בו כח מסירות נפש בשני האופנים, בעת הרעה ובעת הטובה. בעת הרעה כיצד? כשאנו קוראיםדבריימי ישראל בכל משך ימינדודיובגולה, ורואיםאנו כמה צרותוימורים מבל, כמה הרפתקאות עדו ועברועל צוארו. כמה גזרות גזרועליו. כמה עלילות שונות בדו עליו. אין לךיום שלאהי' קללועו מרובה משל חברו. הנה בתקופות הנוראות האלה, אמת הדבר שעם ישראל ממר נפשו, הוא הוציא למבח מבחרי בניו ולא ויתר מתורתו אף כחוט השערה, ועל ערקתא דממאני נהרג ולאעבר, בעתות ההן הראה עם ישראל גבורות נפשיות נפלאות וגדולות, עדשאויביו שסביב שתועליו נאלמו דוםויורידו ראשם לארץ בחרפה, לראות כחותכביריםוחזקים בעם ישראל הצנום והחלוש, הדל והרזה. עם ישראל הראה כח חזקיותר מצפורן שמיר נגדאויביו בנפש שפקדו עליו שחי נפשך ונעבורה, אבל ישראל הרכין אך גו, ולא את נפשו ורוחוהכביר. אבלישעוד תקופהבחייעם ישראל, וזוהיא התקופה שלשווי- זכיות, תקופה של אור השמש, תקופת אנשים אחים אנחנו ואב אחד לכולנוד' אחדבראנו. בתקופהזו רואים אנופנים חדשות בישראל, אין פה אותו קשה העורף של ישראל סבא, ולא אותה העמידה הקימה והחזקה ברשותעצמו. איןאנו רואים בתקופהזו אותו הכח של ממירת

21 הרב שמואל מנחם הלוי פין 22 נפש שעם ישראל הצמיין בעת שצר לו והחשך כסה סביביו, אבל יש כאן השתחויהבפני אלה שזכו אותו בזכיות אזרחיותועם ישראל מתחיל לותר עלועורועו ומצותיו,ותניע הדברלידי כך עד שבמדינות אחרות הוא רומס ברגל גאוה על קדשיבני ישראל. אין ישראלואיןיחוס אבות, אין שבתומועד, ומוף הדבר להתבוללות גמורה, תוצאות ואחריתהמי ישורנה. ולמטרה זאת הננו מברכים להכנימו בבריתו של אברהם אבינו שאצלומצינו שתי תקופותאלה. תקופת הרעה ותקופתהמובה. בתחלה היו מסובל בצרותונסיונות הרבה, היונרדףמנמרד. ישבבביתהאסורים שנים הרבה. מלחמת המלכיםועודועוד. אבל היתהעוד תקופהבחייו, בעת שיצא כמנצת מכל אויביו ממביב, ושמו הי' נכון לפניו. נשיא אלק' אתה בתוכנו. הנה בעת המובה הזאת הראה אברהם אבינו מסירות נפששאין כמהו. הוא מל עצמו לעת זקנתו בעת שהי' קרוב למאה שנה, זאת אומרת, שגם בעת ששסש ההצלחה זרחה עליו גם אז היתה לו ממירות נמש להיות נאמן לאלק'. ע"כ טנו מברכים להכניסו בבריתו של אברהםאבינו. וכמולהזכירלנו שגם בעת שההצלחהתאיר פניהאלינו גם אז נממור נפשנו בעד התורה והיהדות, וכמו שעשה אברהם אבינו.

22 1~ 28 - וכדון 'טכואל חלקב. שרה. פרשה הי י ויביאה יצהק האהלה שרה אמו. 51 יר': רש"י, שכל וטן ששרה קיימת היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסתה וענן קשור על האהל. וכשמתה שרה 5 סקו, ואצל רבקה שבו הרברים שהיו אצליטרה. כג' פרמים האלו, נכלל כל מעשיה הטובות של שרה אמנו. ובמה היתהמעייניה ומחשבותיה, ויחדעם זאת בקורת חדהעלמעשי והידור של הרבה מהנשים בדור הזה שכל מעינןביופי תעתועיהן החיצוני, כלימיהן עושות כחגים בתענוגי עולם הזה, וקורעים בפוך עיניהן, ומפרכמיםומכחלים. הנה שרה אטנו שהיתה אשה גדולה, חשובהועשירה, עד שהגר בת פרעה אמרה מוטב שאהיה שפחה בבית שרה, ולא להיות גברת בבית אבי המלך, )רש"י כפ' לך לך על הפסוק ושרי אשת אברם לא ילדה לו( וגם היתה יפת תואר ויפת מראה )רש"י בפ' חי שרה(, וכשהיו לה כל המעלווע האלו, הלא היתהיכולה להתענגעל כל מחמדי התבל ותענוגי עולם הזה, כמיוא הפנים, והיא לא עשתהכן, אךעזרה לכעלה אברהם בכל המעשים מובים שלו בהכנסת אורחים )וימהר אברהםהאהיה שרהויאמר מהרי שלשמאים קמח, וירא( )ואתאנשים אשרעשו בהרן אברהםגיר אנשים ושרהגירה אתהנשים, פ' לך לך( וכה התנהגה כל ימי חייה. כי אותן הנשים שרחוקות הנה מלעשות דברים מוכיםומועילות לזולוען הסבה היא בשתים, או שבעיניהן מסתכלות אך בתענוגי עולם הזה ומה שהגוף נהנה, ועל כן אזניהן אינן שומעות אנקת האומללים וגניחת העניים והאביונים. או שחושבות ומעיינות אך בעניניהן הן בעצמן, ועלכןאינן שמות לב למובתאחרים, כי תמיד חושבות שחסר נפשן ממובה וכלהעולםאיןדי וממתפקבעבורן. ושתי אלה לא מצאו מקום אצל שרה אמנו. כי מה שנוגעלענין הראשון, היחענן קשורעל ביתה, כלומר, שהיא לא המתכלה בעיניה בתענוגי עולם הזה, ועל

23 ש הרב שמואל מנחם הלוי פין 24 כן שמעו תמיד אזניה דפיקת הלב של הרצוצים והמדוכאים. ומה ששייךלענין הב', היתה ברכה מצויה בעיסתה, זאת אומרת שתמיד היתה שמחה בחלקהוגורלה, וע"כהיה לה פנאי תמיד לחשוב בחשבונם של האומלליםולעזור להם ולתמוך אותם. ונר היה דלוק מערב שבת לערב שבת, כי אותן הנשים שמסתכלות אך בתענוגי עולם הזה ובצרכיהן הן, לא ידעו שבעה בנפשן, ולעלוקה שתי בנות והב הב יאמרו, ותמיד עולם חשך בעדן, ואפלה בביתן. אבל שרה אמנו ששמה לה לקו ומשקלת הנהגותיה ומעשיה המובות, היה אור ושמחה בביתה, ונפשה שבעה תמיד רצון, וברכת האובדים עליה באו. וגם אישה אברהם אבינו הכיר אותה למוב ואהבה ואחוה, שלוםוריעות היה מנת חלקם, ונר א~קים האיר בביתם מערב שבת לערב שבת.

24 25 וכרון 'טמואל חלק ב. יש~י פרשה ויצא. ויחלום והנה סלט מוצב ארצה וראיטו מגיע השמימה וגו'. והנה ד' נצב עליו, דאמר ר' אלעור אדם הראשון מן האר.ו עד לרקיע שנאסר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, וכיון שסרח הניח הקב"הידיועליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני ותשתעלי כפכה. אטר רב יהודא אמר רב אדם הו אשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלקים אדם על האר.ו ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרחהניח הקב"הידועליוומיעטו )חגיגהי"בע"א(. האדם! הנה האדם, זה היציר הנפלא ההולך על הארין וראשו מגיע השמימה. זהו היציר הקרו'ן מהומר אבל הוא חושב מחשבות והוגה דעות בדברים העומדים ברומו של עולם. זהו הנברא שימודו מעפר אבל נשמתו אצולה מתחת כסא הכבוד. זהו היציר שנברא בצלם אלקים. זהו האדם שהוא אדון הבריאה כולה וכל שתה תחת רגליו, והוא מושל בהם כרצונו. הנה האדםזה שכל המעלות האלובו, אבל אם נסתכלעליו מצד חומרו, הואיציר חלוש ורפהאונים. עלול הוא לכל מקרים שונים, אש מכלה אותו, במים הואנטבע, וצניםופחים בדרך עקש, ובכל שעל וצעדשהויך, ובכל פנה שהוא פונה, ובכל מעשה שהוא עושה, מוכרח הוא להשמר ולהזהר לבל ימעדו רגליו ולא יכשלו קרפוליו, ואיד לא יהיהנכוןלצלעו. האםאין זה מחוה נפלא ותוגה יחד? מצד אחד הוא גדול שבגדולים, ומצד השני הוא קטןשבקטנים. מצד אחד הוא עולה מעלה מעלה, ומצד השני הוא יורד ממה מטה. מצד אחד הוא מעולה שבמעולים, ומצד השני הוא גרוע שבגרועים. מצד אחד הוא משוכח שבמשובחים, ומצד השני חואבזוי שבבזוים. מצד אחד הואחי וקים לעד, ומצד השני מתחלת מיתתומיום הולדו. מצד אחד הוא מרקיע שחקים, ומצד השני הוא יורד תהומות. אבל

25 (. ~,ן ומ 1 ש. : 1 ן 1 ן, 1 י, 1 ן ת,1,~א ן 28 ~1 הרב שטואל מנחם הלוי פין באמת האדם שהואיצירכפיו של הקכ"ה, נכראבעניןזה שהואיהיה הכריאה ככל הצדדים והאופנים, גם גופו יחיה חזק מצור ומצפורן שמיר, ויהיה מזהיר כשמש וככוככים. הוא נברא שאש לא תשרף בו ומים לא יטכע אותו, ומשאתו יראו ויפחדו כל חיתייער ומורפי טרף, וכל המוןכרואי מטהיהיונכנעים תחתיווישמעו כקולו, וגם על השמש וצבאי מעלה ימשול ממשל רב. וגם המלאכים והשרפים מי קדוש יאמרו לכל הגה היוצא מפיו, ולדכריוייחלו כאלמלק.ש. אכל במה דכרים אמורים, בשעה שהאדם כעצמו הוא נכנע למעלה. בשעה שהאדם כעצמו הוא עבד נאמןלקונו. בשעה שהאדם בעצמוימלא משלחתו באמונה, ותפקידו הרם ישמורכדיוק, וזוהי קכלת עול מלכות שמים וקבלתעול מצות. וזהיעומת זה עשה אלקים, אם האדם הוא עכד נאמן לד' אז כל הבריאה תשמור תפקידה ותהיה עבד להאדם. אכל אם האדםאין משמר תפקידו ופורק מעליו עול מלכורנ שמים, אז כל הבריאה פורקת מ;ליה עולה של האדם, ותקמן עוד זאת, אך היא מגכרת חילים על האדם ותתנשא עליו והאדם נשאר עבד נאמן להטכע ולהבריאה והוא מוכרח למלאות אחרי תפקידם. ותנאי התנה הקב"ה עם כלמעשי בראשיתשיהיונכנעים תחת האדםוישמעו בקולו לכל אשריצום, אם אך הואימלאתפקידו כאמונה. וכדאיתא כמדרש רכה בראשית פ' ה' א"ריוחנן תנאין התנה הקכ"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הה"ד וישכ הים לאיתנו לתנאין שהתנהעמו. א"רירמיהובןאלעזר לא עםהים כלכד התנה הקב"ה אלאעם כל מה שנברא כששתימי כראשית, צויתי את השמיםוהארין שישתקו לפני משה, צויתי את השמש והירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר שמשכגבעוןדום. צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו. צויתי את האור שלאתזיק לחנניא מישאלועזריה. צויתי אתהאריות שיא יזיקו ידניאל. צויתי את השמים שיפתחי לקול יחזקאל. צויתי את הדגשיקיא אתיונה. ולזאת מכוונים המאמריםלעיל, אדם הראשון מאר.ןעדלרקיע ומסוףעולםעד סופו, כלומר שאדם הראשוןהיהצריך למשול ממשל רכ עד לרקיע ועד סופו של העולם, והיו צריכים להיות נכנעיםתחתיו. אכלמכיון שחטאירד מגדולתו ונעשה שפן. הקב"ה

26 27 זכרון יטמואל חלק ב. נתןעליו ידו ומיעטו, הוא לקח ממנו ממשלתו וגבורתו ונעשה קמן מאוד. והנהאמרינן בגמרא ברכות נ"ה ע"באין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר אנת מלכא רעיונךעל משכבך סליקו. וזהו שהראו לו בחלומו, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. האדם הוא עומד ארצה הוא נוצר מעפר, אבל וראשו מגיע השמימה הוא גבוה גבוה מאוד, עד שמלאכיאלקיםעולםויורדיםבו, כלומר האדם הוא מעלה המלאכים והוא מוריד אותם, ואימתי הדבר כן, אך כשעה והנה ד' נצבעליו, כלומרד' נצכעל האדם, והאדםנכנעלפני ד' הוא עבד נאמן לו, ידוקא אז מגיע ראשו השמימה וכדפרשנו. ש,

27 תרב שטואל מנתם הלוי פין 28 פרשה מק'ו. ופרעה חולם, וכל הבריות אינן חולמין, אתמהא. אלא חלום של מלך של כל העולם הוא. ופרעה חולם, א"ריוחנן הרשעים מתקיימין על אלקיהם ופרעה חולם והנה עומר על היאור. אבל הצדיקים אלקיהם מתקייטן עליהם והנה ד' נצב עליו, )מד"ר ברא,טיה פרשה 5 "ט(. נרבות צדיק'ם ישמח העם, ובמטול ר' 2 ע יאנח עם )טיטל' קפיטל כ"מ(. האדם המעלה והשלם! והאדם הפחות והשפל! האדם המעלה והשלם, מרבה שלוםוטוב. והאדם הפחות והשפל מרבה מחלקות ורע. האדם המעלה והשלם מביא כרכה חיים ואור. והאדם הפחות והשפל מכיא קל~ה, מות ר"ל, וחושך. וכש"כ במלך האוחז שכמ מושלים בידו אם הוא אדם המעלה והשלם גורם הרבה מוכלכנימדינתו, אבל אם הוא פחות ושפל גורם הרבהרעלמדינתו. האדם המעלה, הואאיש הרוח ובעל לב רגש, הוא אישאידיטלי, ואידיטליו קרובים לו יותר מחומריתו ואנכיות שלו. ואדם השפל הוא גשמי וחומרי אשר אנכיותו וחומריותו עומדים אצלו יותר קרובים מרוהניותו ונשמתו. האדם המעלה הוא מתעניין בכל דכר מוב ומועיל, הגם שאין העניןשייך לו לעצמו ולגופו. אבל האדם השפל הואמתעניין אך ורק כדכרששייך לו והוא יקבל הנאה כגופו ומאודו, אבל לא זולתזה. ואם כן אצל הצדיקים אלק' מתקיימים עליהם, והיינו שהאידיטלים שלהם קידמים לעצמותם ואנכיותם אבל הרשעים הם עומדים על אלקיהם עצמיותם ואנכיותם קודמים לאידיטליהם, ולאלקיהם. ואין מראים לו לאדם כחלומו אלא מהרהורי דלבו, ומה שהוא.ים רואה בהןמו בלילה. וא"כ הצדיק רואה בחלמו שד' עומד ףע ריאה בה"מו שהוא עומד על אלק',והנה עומד על היאור.

28 29 זכרון שמואלח,ק ב. ומלךשבידו רסן המלוכה להטות כהפצוורצוני, אם לטוב או לרע ח"ו, ע"כ אומר המדרש אלא חלום 'טל מלך ש 7 כ 7 הען 7 ם הוא, אם באדם פשוט, ה 7 אהיומואיןנוגע אלא 7 ;צמן ולכיתן ולמשפחתו ולא יותר. אבלהמיך הלומו נוגע לכל העולם, יען שבידן שבט מוש 7 ים שישמעו בקולו ויאמרו קדוש לאשר הסלך יאמר קדוש. המלך שאם ראה בחלומו שהוא ;ומדעל אלק' אות הוא שמרגיש אך מהשנוגעלעצמו, ובכל מעשה שיעשה וכל פעולהשיפעו 7 עיניו אך לבצעו וטובתו ולקבל הנאהעצמית, ואז המדינההיא לאחור ולאלפנים, והמדינה היא בשפל המצב ובסתר המדרגה, יען שהמלך לטובת עצסו הוא דורש ולא שלוםהמדינה. וזהן דברי המדרש לעיל, וזהו דברי החכם מכל אדם, ברבות צדיקים ישמח העם, יען שהצדיקים כונתם וממשלתם ומעשיהם אך לטובת העם, ועל כן ישמה העם. אבל במשול רש; יאנח העם, יען שכלכונתו אך לטובתעצמוואיננו מסתכל לטובתהעם, וש כן נצטווינו מקרב אחיך תשיםעיך מלך, ודרשינן ממובחר שבאחיך שיהיה איש הנבחר בכל המעלות, ולצדקימלוך מלך, ושרים למשפטישורו.

29 הרב שמואל מנחם הלוי פין 80 פרשהויחי. ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים, ושכבתי עם אבות' ונשאתני ממצרים. התורה שהיא נצחית, והד קולה נשמע בכל תקופה ותקופה, דור ודור. והיום הזה אנו רואים איך שגלגל ההיסמוריא הוזר והולך וספורי התורה ממקרי אבותינו מתגלים לפנינו כמו בראי מלוטש, ומה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש. הנה אחרי המלחמה העולמית שאירופא נלקתה בכפלים ואירופא היא כעת שכולה וגלמודה, גולה וסורה, אנשיה מובלים חרפת רעב, ומגור ממביב, וקרובי אמריקה שולחים אחרי אבותיהם אחיהם ואחיותיהםשיבואו באמריקהויכלכלו אותםוכל מחסורםעליהם. האם לאהיה כדבר הזהבימייעקבויומף. בכנען גבר הרעב מאוד, ובמצרים היה אוכללמכביר, וכלהארין באו אליומף לשבוראוכל. ואחר שנתודע יוסף אל אחיו באו יעקב וכל בני ביתו במצרים שהוא יכלכלם והוא ישכור רעבונם. ויומף כלכל את אביו ואת אחיו ואת כך בית אביו לחםלפי הטף. ולפני מותו קרא יעקב אתיומף בנו ויאטר לו אם נא מצאתי חןבעיניךשים נאידך תחת ירכי יעשותעמדי חסד ואמת אל תקברני במצרים וגו', ונשאתני ממצרים. ופירש במפר "קהית יצחק", אל נא תקברני במצרים ר"ל אבקשך לבל תקברני במצרים שלך, כאומר כי יראתי ממצרים שלך שאתה משנה למלך שם ושהית שם לבדך זמן רב כנ"ל, אולי נתקררתע"י זהמלילך בדרךד' ובזה תקבור אותי, ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים ר"ל, כי עוד.תוכל לנשאותאותי ע"י מצרים שלך, דהיינו כשתלך בדרך ד' ואתה עשיר גדול ומשנה למיך זהיהיה קידוש ד' גדול מאוד ובזה תנשא אותי למעלה למעלה. ויופף ענה לאביו אנכי אעשה כדבריך..הנה פה באמריקה שהיא אר'ן רחבתידים, והיא מלאה מכל טובואחינובני ישראל הם פה כגרם המעלההעליונה. מהם שופמים, ק~נגרענל..ט, סענטמטרען, צירים בארצות אחרות, עשירים, צריכים

30 81 זכרון שמואל חלק ב. האבות לאמר יבניהם כמן שאמר יעקב ליומף אל נא תקכרני באמריקה. אם אתם לא תלכו ה"ו בדרך התורה אז אמריקה היא קברינו, אך ונשאתני מאמריקה אם תלכו בדרך ד' ואתם עשירים, אזיהיה קדויט ד' גדול מאוד, והבנים צריכים לאמר כמו יומף אנחנו נעשה כדבריכם למוב לנו כלהימים. פרשך; יוערן. אנכ' ד' אלקיך איטר הוצאתיך מאר' 1 מצרים, ובהרבה ספרי דרוש טקשים מדוע לא פתח הקב"ה ואטר אשר בראתי שמים ואר' 1. אבךימשל אם אחד אומר לחבירו את זה תעשה ואתן לך שכר בעד העשיה, ואת זה לא תעשה, ואם תעבור על דברי ולא תציית לי אז אענשך קשה ותדע את תנואתי. אז הדבר הוא כן, אם המצווה יודע שהמצוה כחו אתו להוציא לפעולותידים את השכר ואת העונש, הלא אז בודאי יאזורויחגיר מתניו בכדילקיים אמרי פיו של המצוה ויכוא על שכרו ולא יענש קשה. אכל אם הדבר מוטל במפק, אם באמתיש בכח של המצוה להפיק זממו באיש המצווה ממנו, אזהענין מתנהג ב:בדות והז ולאו ורפיא בידיה. ככהבעניןשלפנינוהן בעשרת הדברותיש שכר ועונשכיאנכי ד' אלקיך אל קנא פוקדעון אכותוגו'. ועושה חםד לאלפים לאהבי -לשמרי סצותי. וביציאתמצרים ראו כלבאיעולם אתהנמים והנפלאות לפניבני ישראל ואתהיד החזקהוהעונשים למצרים ושמעועמיםירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נכהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען, ואז לא יוכלמי להתעקש ולאמר שלאיציית לדברי הקב"ה שהרי העונש והשכר בודאי הוא. אבל בבריאת שסים וארץיש הרבה מתעקשים וכופרים, והדבר מוטל אצלם במפק, וע"כ יסצאו היתר בנפשםלכלי ךציית לדברי הקב"ה, מה שאיןכן ביציאת מצרים, וע"כ פתח ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים.,

31 הרב שמואל מנחם הלוי מין 82 פרשה יתרו. -ב - במתן תורה שפתח הקב"ה ואמר אנכי ר' אשר הוצאתיך מאר' 1 מצרים, מקשים מרוע לא אמר אשר בראתי 'סמים וארץ. )עי' בספרי זכרון שמואל ח"א ררשה 1' לפ' שמות(. ונראהלי לכאר, הנה בעשרת הדברותיש דברות שהםנוגעים בינו לשמים כמו לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, לא תעשה לך מסל, לא תשא את שםד' אלקיך. ויש דכרותשנוגעיםבינולכין חברו, כמו לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, ככד אתאביך ואת אמך. והנה המצרים חטאו נגד אלקים ונגד אנשים. נגד אלקים שאמר פרעהמי ד' שאשמעכקולו, לאידעתי אתד'. ונגד אנשים, יוסף הצדיק שהעשיר את מצרים ועל ידו לא מתו ברעב, וכן זן את העולם, כי היה שבר במצרים והיו צריכים להתנהג עם היהודים בחסד וכרחמים, ולבסוף עבדו אותם כפרך, וירעו אותנו המצריים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. ועל כן פתח הקב"ה ואמר אשר הוצאתיך מאר'ן מצרים, והם חמאו בשתיםנגדד' ואנשים,עלכןהנני מצוך במצות שהםלד' ואנשים וזהו עשרת הדברות.

32 33 זכרון שמואל חלק כ. פרשה משפטים. שלש פעמים כשנה יראה כל זכורך מלפני האדון ד'. למה נמשלו דכרי תורה כאש שנאמר הלא כה דברי כאש לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תודה אין מתקיימין ביחידי )תענית ז' ע"א(, קימל"ן דאחרי רבים להטות )בסדרה הנ"ל(, כלומר, דבכל דבר הספק, הולכים אחר הרוב, דטעות מצוי אצל יחיד ולא אצל רכיס, ועל כן יחיד ורכים הלכה כרבים. ומתוך השקפה זו, כמה נאמנים לנו דברי הפסוק לעיל, וכמה יפקדה התורהלמובתינואנו, להעמידנוולהדריכנו בנתיב האמת והצדק, לבלי נכשל לעולםועד. הנה בני ישראל בבואם לארין ישראל, ולאחר כיבוש וחלוק, לאחרירושהוישיבה, וזה פנה לכרמווזהלזיתו, וזהלגנו, זהישבכאן, וזה הלך כאן. ואלה הישובים הקמנים עם מתי מספר שלהם, הנה בהמשך הזמן בהתאחזם בארץ, ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו, בתיהם מלאים מכל מובויןביקבים. הלא בנקליוכלו לנטות מדרך הישרהלילך בעקלתון. ונופף על זה, בסביבה קמנהיש מקוםשירימו ראשנביאי השקרהמגליםפנים בתורה שלא כהלכה, ואיןמישיעמוד כנגדם לסתור דבריהם ומסקנותיהם, וכהיוליכו שולל אתצאןמרעיתם, ועלכןהמילה התורה חובעלכל אחד ואחד מישראלשיעלה לרגל שלשפעמים בשנה, ושם במקום המקדש, בהאסף כל ישראל, ישמע שםדברי אלקיםחיים, יען שמעות מצוי אצליחיד ולא אצלרבים. הרבים מכוונים לאמיתה יפל תורה, ואםאיזו נביא השקריהיןלהפיין דעותיו ברבים, אזיהיה קולו כקול קורא במדבר ושומע לאיהיה לו, ועוד ישקול לממרפמיח בהאי עלמא ויקראו אחריו מלא. וזהו כחו של הצבור והקהל, ותקנת הקהל הואדין התורה, )ועיןביור"דמימןא' סעיףי"א ובחושן משפמ מימן קם"ג(, ובבואו לרגל שלש פעמים בשנה ישרש אצלו הדעות האמתיות והתורה הנכונה, ויהיה לו למקור ברכה ושפע קודש לכל

33 הרב שמואל מנחם הלויפין 84 יסות השנה, ועלית-רגל היה "סוד התורח, ולשסירת מצותיה. וללמד בא שכליחידויחידצריךלהיותלו קשר וחבורעם הצבור והקהל ואז ילך לכטח דרכו. ומתוך דברינו אלה, הנהאין כל פלא, מה שחומת הדת פרוצה פה כאמריקה, וההפקרותוהעזובה רכה אף בעקריםהגדולים כסו שכת, כשרות, טהרית המשפחה ועוד, יען שידאבון לכנואיז לנו פה צבור וקהל. כל אחד ואחדבונה כמה לעצמו. כל כית הכנמת וכית המדרש היא מלכותבפני עצמה, ואין לה שיחושיגעםכית הכנמתהשנילעין ולדון כדברים העומדים ברומו של עולם ביהדות, שאך כאחדות כצכור וקהליכולים להוציא לפעולורןידים. וכשאיןצביר וקהל, החמרון הוא כשנים, כגשמיות ורוהניות. כגשמיות כיצד? חסרון כסף ההכרחיות להוציא לאור כל התקנות הכרוכות לשמירת התורה והמצות. ברוחניות כיצד? הוא כמו שהארכנולעיל, שבאין צבור וקהל מתרבים נביאי השקר המגליםפנים בתורה שלא כהלכה, ומזה להפרת חק ודת תוצאות. עי ואין לנו עצה אחרת כמדינתנו החדשה איך לקומם הדת תלו, לכנות הנהרסות, להקים הנפולות, למנוע ההפקרות, אך ורק לרכז אתכחותינווליסדבערים המרוביםבאוכלוסים של ישראל, "ועדהעיר", כלומר שכל בתי כנמיות שבעיר יתאחדןויהיו לאחד כשאלות הנוגעות לעיקרי היהדוה, כמו מינוי רבנים ושוחטים, כשרות, שבת, מהרת חמשפחה, חינוך ועוד. ואז אפשר שיעלה בידינו לתקן את המעוות, ונציל מעם, כי בנפשנו הוא. ועד טתי! וכבר הגיע השעה!

34 , :כו:ן ':מ:אל חלק ב. פרשה תצוה. 1 יקח 1 אליך שמן וית זך כה.ת למא 1 ר, הראש:ן למ:ורה 1 השאר למנח 1 ת. )מ:ח 1 ת 9"1 ע"א(. רמב"ם הלכ 1 ת איס 1 רי מזבח 2 רק ז' הלכה י' אין כ':ר למנורה אלא רא'ט 1 ן. בבא מציעא פ"ה על מה אבדה הארין דבר זה אמר 1 חכמים 1 לא 9 ירש 1 ה 1, אמרו נביאים 1 לא פירש 1 ה 1, עד יט 9 ירש 1 הקב"ה בעצמ 1, שנאמר 1 יאמר ד' על עובם את ת 1 רתי אשר נתתי לפניהם, אמר רב יה 1 דא אמר רב,:לא ברכ 1 בת 1 רה תחלה. כשטנו מסתכלים בתהלוכות בני אדם ובמעשיהם, אנן רואים שהרוב מהם עסוקים ברוב העת מימי חייהם, בעניניהם, בעסקיהם, בצרכי נופם, ובשאר צרכי חומרם, וכשנשאר להם מעט זמן אחר עבודתם, אז פונים הם לתורה ומצות. ותוצאות מחויבות, שבשעה שעוסקים במלאכתם ובמסחרם, אינם עושים את דיני התורה לקו ומשקלת, כלומר, שבל מעשיה 2 יהיו נהתכים עפ"י התורה, והמצוה, ומחשבתם נכרת מתוך מעשיהם, שהתורהאינה חשובה וספונהבעיניהם כל כך שיעשו הכל על פיה, וכל דבר קטן או נדול ישמעו אך לעצת התירה. ולעומת מה שכתובכי לא דברריק היא מכם כי היא חייכם ואורךימיכם ובדבר הזה תאריכוימים, הנה רוב האנשים האלו אינם מתבוננים ואינם נותנים לב לעיקר הזה, אינם מעמיקים דעתם להבין תוך תוכה של האמת המחלמת הזאת והתורה עומדת אצלם במדרנה שניה או שלישית לעומת עסקיהם הם. שאילו כן הלא היתה התורה אצלם קבע ומלאכתםעראי. וכעצת התנא באבות, עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. והנהקיום העולם והאר'ןתלוים אך בשמירת דיניוחוקי התורה, כי במשפמי התורה מוצאים אנו פתרון צדק לכל השאלות הסבוכות

35 הרב שטואל מנחם הלוי פין 88 והקשות אשר בעולם המעשה, ובדרך התורהיכולים הכל לילך לבמח ולא יכשלו ולא יפלו. וכמו שהארכתי הרבה בספרי "זכרון שמואל" חלק א' ובספרי "מנחת שמואל". ובהיות הדבר כן הלא ההכרח שהתורה היתה צריכה לעמוד אצל האדם במדרגה ראשונה, וכל דבר ודבר שהוא עושההיהצריך לחשוב אםמעשיו הםעפ"י תורה או לא ח"ו, ובאופן כזה אז היו באמת כל האנשים סאושרים באין פרץ וצוחה. וזהו הביאור בגם' הנ"ל שהנביאים והחכמים לא פירשוהויען שסוף סוףהיו עוסקים מעמ נתורה ולעת מצואהיו שומרים פקודיה, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, יען שלא נרכו בתורה תחלה, כי מעפ הדבר מהשהיו שומרים את התורהולומדים אותה אחרעמקיהם ואחר מעשיהם, אךעל התורההיוצריכים לכרך תחלה, התורהצריכהלהיות הראשונה ותחלה לכל דבר ודבר. והנה שמן ומנורה הם סמל לחורה )הרוצה לחכיםידריםוסימנך מנורה בדרום כבא בתרא כ"ה(, )חרואה שמןזית בחלוםיצפה למאור הוערה ברכית נ"ז(, וזהו דאמרינן הראשון למנורה, המנורה שהיא התורהצריכה להיות ראשוןלכל.

36 87 וכרון שמואל חלק ב. פרשה תשא. בבא בתרא רף ח' ע"ב, כי הא ררבא אכפיה לרב נתן בר ן אמי ךטקילמיניה ארבע פאה זו,י לצרקה. מעלת חצדקה בשתיםחיא: בכלל ובפרט. בכלל כיצד! מצינו הרבה סאמרי חז"ל המדברים בשבח צדקה לכל הכלל, והוא במסכת בבא בתרא דף י' ע"א תניא ר"י אומר נדולה צדקה שמקרבת את הנאולה שנאטר כה אמרד' שמרו כהטפטוע~טו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלורע כל ובדף הנ"ל תניא א"ר אלעזר ב"ר יוסי צדקה וחסד שישראלעושין בעולם הזה שלום נדול ופרקליטין נדולין בין ישראללאביהן שבשמים וכו', ועוד הרבה מאמרים מעין אלו. בפרם כיצד! הנה העני 3 שעה שחוא מקבל צדקה, הלא נושע בזה המטועת עולמים שישבור רעבונו, ויכסה סערומיו, לו ולטפליו התלויםבו, ונםהנותן מתברךבזה, כלהנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך 3 י"א, )בבא בתרא דף מ' ע"ב ועוד הרבח פסוקים(. תניר' יחושעיותר ממה שבעלהבית עושהעםהעני, העני עושה עם בעל הבית )מדרש רבה ויקרא ל"ד( ועוד הרבה פסוקים בתנווך והרבח מאמרי חז"ל באגדה ומדרש. ובספר "אמרי רצון" פירש את המאמר כמין מטבע של אש הראה הקב"ח למשה ואמרלו זהיתנו )רש"י בפרשה כי תשא( עפ"י המדרש תצוה ל"ו, כי נר מצוה, מה הנר הזח כשהוא דולק אפילו אלף אלפיםקרווינין וסבקין מדליקין ממנו, אורו במקומו עומדו כך כל מי שיתן לצדקה אינו מחסר את נכסיו,לכך נאמר כי נר מצוה ותורה אור. וכן אמרועיטר שתתעשר )תענית ט' ע"א( מלח ממון חסר )כתובות ס"וע"ב(.וזהו שהראהלו הקב"הכמין מטבע של אש, כן חואנתינת הצדקה כמו האש שאפילו אלף אלפים מדליקין הימנו אורו במקומו המדרש. עומד, כדברי ועלכן לא יקשהבעינינו מלזרזעל הצדקח, כי אדרבה זהו סבה להתעשר וכו' וכו/

37 הרב שמואל מנחם הלוי פין 38 והנה קימאלן בגמראופוסקיםשכופיןעל מדתסדום, כנוןהיכא שזה נהנה וזה לא חסר, ומכ"ש היכא שזה נהנה וזה נהנה. והנה בצדקה, הלאזה נהנה, המקבל נהנה, וזה נהנה, הנותן שנתברךעבורו, הינועבור הצדקהשנותן. ועלכןניחא מה שרבא כפהלר' נתןוחוציא ממנו לצדקה, כיבדין עשה זאת. ואולי אפשרלתרין בוה קושית התוספות שהקשו מדוע הכפה רכא לר' נתןעל צדקה, והלא זהו מצוה שמתן שכרה בצדה, ואין ב"ד כופין, כמו דאמרינן בחולין, ק"ו ע"ב. והנח שם בחוליןאיריכענין כיבוד אבואם, ושם המתן שכרבעולם הבא, וכמודאמרינןבקדושיןסוף פרק ראשון ובחוךין מוף המסכת, דהא דכתיב בכיבוד אכ ואם למען ימב לך והארכתימים, זהו קאי בעולם שכולו מוב וכולו ארוך, אבל בצדקה השכר גם בעולם הזה, עשר כשביל שתתעשר. וכחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובת הומים, והריקותי לכםדי ברכה, ואם כן נכנם זה בגדר זה נהנה וזה נהנה, וכופיןעל מדתסדום. בבבא בתראדף מ' ע"ב דדריש רבהמאידכתיבויהיו מונשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, אמר ירמיהו לפני הקב"ה אפילו בשעה שכופין אתיצרןומבקשין לעשות צדקהלפניך הכשילםכבני אדםשאינן מהוגניןכדי שלאיקבלועליהם שכר. וצריךלהביןמדוע כיקש רקעל מצות צדקה ולאעל שארמצות. הנהמצינו בבבא בתרא דף מ' ע"א ואמר ר"א שקולה צדקה כנגד כל המצות, שנאמר והעמדנו עלינו מצות וכו' וכו', ומדוע יהיה נחשב מצות הצדקה כמו כל התורה, נוכל לומרכך, דבצדקה שהואנותןלעני יקרה לפעמים שהוא ממש מחיה אותו ומצילהו ממיתה. וכמו שמצינו במעשה דנחומ איש גםזו, שהתעכב מעמ מליתןלעני מה לאכול טת העני )תענית כ"א ע"א( ו;וד עובדות כאלה בש"ם. ומצינו במעשה דבנימין הצדיק שפרנם אשה ושבעהילדיה וכיטחלה ונמה למותהומיפו לו כ"בשניםעל שנותיו )בכא כתרא י" 4 "א( מדה כנגד מדה, היא הציל אשה :שבעהבניה ממיתה, ע"כניצל ום ה:א ממיתה. וכל התורה כולה נדחית מפני פקוח נפש )וברמב"ם הלכות שבת פרק שני הלכה ג' כשעושיםדבריםהאלואיןעושין אותן לאע"ינכרים ולאע"יקמנים ולאע"יעבדיםולאע"ינשים, כדי שלא תהא שבת קלהבעיניהם, אלא

38 .זכרון שכעאל חלק ב. ע ע"יגדולי ישראל וחכמיהם, ואמור להתמהמהבחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאטר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם(,ועלכן צדקה שיש בה גם פקוח נפשות, על ברהך שהיא שקולה כנגד כל המצות. והנהבנידורו שלירמיהו בקשועליועלילור 2 להמיו:ו, וכמו שכתוב בפמוק אתה ד' ידעת את כל עצתם עלי למות )ירמי' י"ח( כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי )ירמי' קפיטל הנ"ל(, ומפרש בגמרא בבא קמא ט"ז ע"ב שחשדוהו מאשתאיש שבם חיוכ מיתה. ומאחר זהי שכן הדבר הלא גם דינם הוא במיתה ועשיהם לן נ:שיטר זמם לעשות לאחיו כתיב. ע"כ ביקש עליהם ירמיהואפייו בשעה שעושים צדקה, שזהו גורם להנצל ממיתה, כמו שדברנולעיל, וכמו שכתוכ צדקהתציל ממות, וכמושכתיב רודף צדקה וחמד ימצאחיים צדקה וכבוד, אימתי מהוגן, הינו הדבר כן הוא שצדקה מצלת ממיתה בשעה שנותןלעני לאינו רמאי, ואז יש גם פקוח נפשות, וע"כ בצדקה כזו ניצול גם הוא ממיתה, מדהכנגדטדה. אבל אםבהטעה שנותןלענישאינומהוגן, היינו לרמאי שאינוצריך ליקח צדקה, שיש לו משלו, אין בזה אותו השכר הגדול של טצות צדקה שמצלת ממיתה. וזהו שביקש ירמיהו הכשילם בבני אדם שאינס מהוגנין כדי שלא יקב~ו עליהם שכר של צדקה, וממילא לא יהיה להם זכותלהגןעליהם ממיתהו;"כיענשו כפעלםוכרוע מעלליהם נגדו. וד' יזכנו במצות הצדקה באמת לטוב למ כלהימים.

39 "ן,. הרב שטואל טנחם הלוי פיז 40 פרשה ויקהל. אטר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהםברבים חלבות שבת כדי שילסדו ססך דורות הבאים להקהיל קחלות בכל שבת ושבת ולבנוס כבתי סדרשות ללטוד ולהורות לישראל דברי תורה )ילקוט שסעוני ריש פר,שה ויקהל(. העבודה והבמלה! אדם לעמל יולד, ובזעת אפך תאכל לחם כתיב, וכמהיגיעותיגע אדם הראשוןעד שמצא פתלאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, ומחן, והרקיד, ולש, ואפה ואח"כאכל. והאדם השבד מביא מובה לו ולעולם. לו כיצד? שפרנסה מצויה בביתו, אשתוובניו לאירעבו ללחם ולא יצמאולמים. לעולם כיצד? שגם העולם נחנה מעבודתוויגיע. וכל ההמצאות השונות והחכמות המתגלותיום יום בעמיו של עבודתויניעת האדם הוא, ולא תהו בראה לשבת יצרה. ותורתנו הקדושה מרימהעל נס אותו האיש העובד. וכבר אסרו חז"ל גדול הנתנחמיגיע כפו יותר מירא שמים )ברכות ח' ע"א( ועוד הרבה סאמרי חז"ל המדברים בשבח המלאכה והעבודה, והברכה שורהע"י מעשה וברכתיך בכל אשר תעשה )עין בספרי ילקומ אגדה באות מלאכה(. ולעומת זה כמה רעות גורמת הבמלה. היא מביאה רעה לו ולעולם, שע"י הבמלה לסוף שיהא מכלה ממונוויעסוד בפרשת דרכים וילסטם אתהבריות, והבמלה מביאהלידי זמהושיעמום )כתובותנ"מ(, מובלו לאותו האיש שחלקו הוא בעבודה, ואוי לו לאותו האיש שחלקו וגורלו בבמלה. והנה כימות השבוע והחול סוף סוף שההכרח יאלצהו ויאכפהו לעסוק במלאכה בכדי שיהיה לו לאכול לשבעה וללבוש מערומיו, אבל ביום השבת שאסור במלאכה, ואם ילך במל הלא אז לכמה רעות תוצאות, ותחת שהשבת מביאה ברכה לעולם הנה לו לההולך בטל תביא קללה ר"ל.

40 1 41 זכרון שמואל חלק ב. ועלכן נצמוה משה להקהיל קהלות בשבת והדורותילמדו טמע לקךטות קהלות בכל שבתולכנום לבתי מדרשות ולשמוע תורהודינים. והברכה והמובהיא בשתים, שחוץ מה שלאילך במל כלהיוםוידו לא יהיה בכלוידכל לאיהיהבו, הנה עודעלידיימוד התורה יקנה שלטות בנפשו, ששבת ניתנה לא למרגועת הנוף לכד טך לעבודת הנפש, ומה שירכושלובלימודוקנין בנפש בשבתיהיהלו למורה דרך ולמלמדלהועיל בכלימותהשבוע, ומברכת השבתיתברך גםבימי החול, ימי המקךטה והעבודהכי שבתהיא מקור הברכה. )ועין במפרי זכרון שמואל חלק א' ב 8 ' שמות דרוש ו'(עין שם ותרוה נחת.

41 חרב שמואל מנהם הלויפין 49 פרשה צו. זאת תורה העולה, היא העולה על מוקרה על הטזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקר בו. אש תמיר תוקר על המזבח לא תכבה. כל הטגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מורירעליו דטעות )סוף גיטין(. ההרגל. הנה ההרגל נעשה מבעשני להאדםובין למובובין לרע ח"ויש לההרגל ממשלה בלתי מוגבלהעליו. וחנוך לנערעלפי דרכו גםכייזקין לאימור ממנה, אמר החכם מכל אדם, וכל התחלות קשות. אך כשהאדם מתרגל בדבר אזאין קשהלפניו, וכמו שנעשה ממילא. וכבר למדונו חז"לכיון שעבר אדם עכרה ושנה בה הותרהלו, הותרה לו ס"ד אלא נעשה לו כהיתר, זאת אומרת כיון שהתרגל בה אז אין קשהלפניו לעשות, ודבר שאדם מתרגל לעשותאין הוא שוב מתרגש, ואין הוא מתפעל בשעה שעושה הדכרהזה. ולמשל, אדם כשרוישר שראה איש שנהרג ר"ל אז הוא מתרגש לאיןמוף, והנהרגעומדלפניו תמידעדשאיןיכול לאכולולשועווע, אבל רוצח ההורג בידים ורגיל כזה, אין הוא מתרגש מזה ועושה מעשיו הרעים והמגוניםיען שהוא הרגיל עצמו להרוג, וע"כאין הדבר עושה עליו רושם. וזהו הבאור בגמרא אפילו מזבח שרגיל לראות אש ודם הרבה מהקרבנות הנשחמיםעליו, וא"כאין הוא מתרגש מדבר קשה כמו שחימה. מ"מ גירושין של אשתו ראשונה כל כך קשה לפני המקום, עד שגם המזבח שרגיל בדם ואש, -ובמליצה נוכל לומר,יען שהוא רגיל נכך, ואין המזבה רך הלב עד שיוריד דמעות, - מ"מ על גירושין הוא בוכה, כ"כ קשהכירושיןלפני המקום.

42 ל =..בג=-גב-כב== זכרון שמואל חלק ב. פרשה שמיני. זאת ההיה איטר תאכלו וגו' אך את זה לא תאכלו וגו'. גיטיןז' השתא בהמתן של צריקיםאין הקב"ה מביא תקלה עליהם צריקים עצמן לא כל שכן. ובתוספות אומר ר"ת רלא פריך אלא גבי מ.רי דאכילה רגנאי הוא לצריק שאוכל רבר איסור. וצריך להבין עומק כונת הדגר מרוע רוקא מירי ראכילה ננאי הוא לצריק ולא איסור אחר. הנה האדם ניכר במאכלו וכמשתו, ובשארעניניו ועסקיו טה שהוא עושה, כלומר: כור הכחינה לבחון בו את האדם, אם רוח גדולה ונפש עדינה בו? לא. אם יודע הוא ערכו החשוב בחיים ומעלתו אי הנכבדה? או לא. אם מאמין הוא שנשטתו אצילה מתחת כסא הכבוד, וכמו שכתובויפחכאפיו נשמתחיים, ושעלכן לא תמות הנשמה במות הגוף? אולא. אם רוצים אנו באמת לדעת כל אלה, אז הבהינה יזה מעשה חאדם בעצמו והוא! איך מתנהג האדם בתענוגי עולם הזה, ובמה הוא ם כלמעיניו וחושיו אך לו.ל לאכול ולשועווע להועענג בטובגופי, ולעשות פימהעל כמל, למלא חוריו כפף ומעונותיו זהב, ועודמעין אלה אשר אך בגשמיותימודם, אות הוא שאינו יודע מצב נפשובחיים, אין הוא מכין החשוב בעולם, אך ערכי טועה וחושב שהאדם נברא למטרה נמוכה כזו, שהוא עושה. אבל אם האדםעוסק בעניניעולם הזהובתענוגים אךכדי הכרחן מחיתו, וברובימי חיו עוסק הוא ברוחניות, בתורה כהכמה, וכדי ובמעשים טובים, הנה אם רואים אנואיזו איש שעומק בדברים נעלים אלה, אות הוא שנפשו מטוהרה, ומאמין באמונה שלמה שהאדם נברא לתכלית גבוהה והוא בן אל טות וחי לעולם, וע"כ בוחר הוא במעשים כאלו שעל ידיהם יהיו דבוק בהקכ"ה לנצח. ויקרלי בזה להביא דברי הגאוןבעליורה ומלקוש כפפרו בדרוש א', וז"ל: ובזה נטצא דרךלהביןאטרי קודש דכרד' אלגדעון )שופטים ז( עוד העם רב, הורד אותם אל הטים ואצרפנו לך שםוגי',ויורד את

43 הרב שטואל טנהם הלוי פין 44 העם אלחמים, ויאמרד' אלנדעון, כל אשרילקבלשונומןהמים כאשר ילק הכלבתצינאותולבד, וכל אשריכרעעלברכיו לשתותתצינאוהע לבד, ויחי מספר הסלקקים בידם אל פיהם שלש מאות איש, וכלירנר העםכרעועל ברכיהם לשוזותסים, ויאמר ד' אלנדעון בשלש מאות המלקקים אושע אתכםונו',ולכאורה הדבר כמו חידה אוניחוש. לכן יראהלדעתי, כי זהסימן היותר מורה על שלימות האדם, אםמכירערכו הנכבדולבבויביןכי קראו השי"ת לתכליתנעלהלעבדו כמלאכי השרת, וכי כל הבריאה כולה חם תחת ממשלתו ברצון הבורא יתברך, והושיבו הש"י כמנהיג המדינה נוהנ כצאן עמו ובתבונתכפיו ינחם,וכיעליו אמרדוד המלךע"ה ותחסרהו מעטמאלקיוכו' תמשילהו במקךצהידיךכל שתה תחתרנליו, לתועלוזהידיעה הזאת,וכי הואיסוד לכלחי המוסראיןערוך לה, ובארנוה באריכות בספרנו מנ"ש )בפ"ג בס"ל אות כ"ב על מאמר המשנה חביב אדם שנברא בצלם(. ואם שגם חאיש המעלה הזה הוא אחוז בסבךצרכיחנוי' מאכילה ושתיה ושארעניני הנוף, לאיכניע את הנפש המשכלת אליהם, לא ימלור בת השמים, נשמתו האצולה מכסא כבודו יתברך שמו, בעד לחם ונזידעדשים, וכל מה שנהנה מעולם הזה, הנאות האלה הם כעבדים הכהטמשים את רבם בחילם וכחם. לא כן האדם הבלתי שלמ, ישכח ימרונו אשר חלקו לו אלק' על כל הכרואים, וכל תכליוזםלינק משפע האדמה לאכול לשבעהמפרי הארץ, בנפשויביא לחמו, כוונתיכי בנפש הכהטכלוז ישוזמש רק להכיא לחם וטרףלביתו, נמצא אותו שהואעיקר ישותו והוא השכל אלק' אשר בקרכנונכנע אל המחיה והכלכלהכי הם המשפיעים עליו וכו'. וזה אשר נצמוה גדעון לאסור המלחמה רק בבחורי ישראל והם חמכיריםעלית האדםביקר,כי אף אם גם הוא נצרך אלהמזון והמחיה וביחוד אל השתיה שהואחי הנוף, צוו את המיםויגוחו אלפיהם ואך מלא הפנים יקחולפי הצורך והשתיה כדת שנכרא לשרת את האדם להבריאו. ואם שיקשהעליו השגת הצורך כמו המלקקים אל פיהם, עכ"ז לאישפיל נפשו אלהגרועמערכו. אבלהכורעיםיודיעוכי השנת החייםהארציים אצלם תכלית חפצם, ולאיחושועל כבודםוישתחוונם לאנורת כסף אל מחית בשרם. וע"ו אמרהנכיא )ישעיהוב'(וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם, כאשר פרשנו כספרנו הנ"ל, כי זה חמא

44 'שמואל חלק ב. זכרו~ 46 נמרין אם ישכח אדם מקור מחצבתו ויעודו הנעלה וישפיל עצטו עד עפר, לשים כלמעיניויהשביע נפ': הבהמה. לכן צוה הקב"ה לקחת מבחוריישראל אלה אשריקרה נפשם המשכלתבעיניהםיותרמחייעולם הזח והם מעטמזעיר ובמעט האלה הבטיח הקב"ה לגדעון שינצח את אויביו, כיאין התשועה ברובחיל כ"א ברבות חצדקוהשימותבישראל. ואני מוסיף עוד על פירושו, להבין מליצת הפסוק כאשר ילוק הכלב, כיידוע מאמר חז"ל )שבת קנ"ה( ליתדעניא מכלב, יודעצדיק דין דלים, יודע הקב"ה בכלב שמזנותיו מועטים לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים )בדף הנ"ל(. והנה הכלב אין הוא צריך הרבח לפרנסתי שהרי שוהה במעיוג' ימים, ומ"ם הוא מסור בכל לבו וגופו לבעל הבית, ושומר נאמן הוא לו, ואף ברמז קל הוא זריז למשלחתו ויומם לא ינוח ולילה לא ישקוט. ואף אלה האנשים שנוהגים ג"כ בחייהם, שהםעובדים מעט לצורך פרנמתם וכלימיהם ממורים נתונים לעבודת הבורא יתברך שמו, לעבודתבעליהם האמתי, את אלה חאנשים לקח אתו גדעון ב~לחמה ועם מעט האנשים האלה נצח את האויב, )ועין בספרתוידות נח דרושלשבועות(. וכמו באדם פרטי כן באומח שלמה, הבחינה למעלת כחו וגודל נפשו של העםכולו הואבמעשיוהעצמי(ם, אם בעת שהואעוסק בצרכי הגוףובקניני עולם הזה הוא להוט אחרי בולמוס של אכילה ושתיהואין מעצור לרוהו, הנה חעם הזה בשפל המצב עמדתו. עם כזה נותןיתרון לחיי הגוף והחומרעלחי הנשמה. וא"כ תורתנו הקדושה שהיא מלאה בהזהרות בעניני אכילח ושתיהכי הרבה מאכלות אסרה התורהעלינו, כמו כל הכהמות וחיות הטמאות והרבהמיני דגים שאין להם סנפיר וקשקשת וגם עופות הרבה, וגם הטהורות והכשרות אין אנו יכולים לאוכלןמיד, שחיטה, בדיקה, ניקור הבשרמגידין וחלב, שרייה, הדחה מליחה. ומפירות הארץ, ערלה, כלאים, כלאי הכרםוזרעיםועוד הרבה אימורים באכילהושתייח שאין אנויכולים ליהנות תכף. כל זאת טראה אותנו בעליל גודל בשמתו של העם חישראלי, שהואעם הרוח והספראין חוא מסורלצרכיהחומרי, ואין נפשו תלהט גחלים להיות זולל וסובא. וכשהוא שומר דת של תורח באיסור והיתר, בכשרה וטרפה, חלא בזח גופא חתוםעליו חותם של רוחניות, חותם של קדושח וטהרה, ודמות פרצופו של חעםזורחומבריקמדינים כאלה, נ